לעתים אני חושב שהתפספסו לי החיים, עד כה
בגלל שהתביישתי
חשבתי שמגיע לי פחות, שאני עשוי לאכזב
וקיבלתי את מה שלא רציתי כי לא ידעתי מה אני רוצה
חודש בחודשו עבדתי
ישבתי בבתי קפה
אוננתי
הרווחתי לא רע, ורציתי יותר
אפילו התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית
על טיולים גדולים ויתרתי, וכשיצאתי לטיולים קטנים חזרתי מהר
כדי שהיא לא תישבר
או כדי שאני לא אאחר
העיקר שבזבזתי מלא, נהנתי מאוד, רציתי עוד
גם אם היום אסע לטייל, חודשיים או שלושה, עם תרמיל ומקל
כנראה שלעולם לא ארצה להפסיק
והגחמות לנצח יישארו, והדשא שלהם תמיד ירוק יותר מגינתי השחונה
כל אישה שעוברת משאירה אותי רעב
הפסיכולוגית תגיד שאולי אני לעולם לא אשבע ממה שיש לי, כי את הבחירות שלי עשיתי ממקום של קורבן, ביישן
תנו לו – והוא ייקח
אבל אני חושב שמעבר לכך
יש לי בעיה עם הסביבה ההמונית הזאת
לו רק היה לי האומץ להתפצל
ללכת למקום קטנטן ולגדל בו את ילדיי
שלא ינסעו במכונית, שלא ייצפו בוידאו, שלא ידברו בטלפון
לא כי פעם היה כאן טוב יותר
פשוט כי פעם היינו מתקשרים
היום בעיקר משקרים
גם אני משקר
לפעמים גם לעצמי
והמלאך והשטן שעל כתפי
שקרנים גם הם
אז לא די בכך שאין אמת אחת
לא רק שמחשבה יוצרת מציאות
אלא שגם זו הנוצרת משתנה כל העת
עד ש
לעתים אני חושב שהתפספסו לי החיים