עטפתי את זה יפה: "אני רוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלי". ככה הגדרתי את זה שוב ושוב, לחברים הקרובים שלי, לפסיכולוגית, ולכל מי שידע שאני מטיל ספק בזוגיות הזו.
אני מתבייש לומר שאני מטיל בה ספק. כי רוב הזמן אני לא בטוח שזה נכון. רוב הזמן אני אוהב אותה, ורוצה אותה האמא של הילדים שלי. אבל בזמנים אחרים אני מרגיש בחסרונות. דברים שחסרים לי. אולי אבוי לי, ואולי לגיטימי, אבל עם הרגשה לא מתווכחים – רק מנסים להבין.
היא רוצה שגרה, אני רוצה הרפתקאה; היא רוצה ילדים, אני רוצה לזיין; היא רוצה להשמין, אני רוצה אותה פצצה יפה שתעשה לי את זה; היא רוצה חתונה, אני רוצה להבין אם מונוגמיה היא בכלל דבר טבעי, ואז נדבר; היא רוצה להישאר בארץ, אני רוצה לטייל עד המוות; היא רוצה לבשל, אני רוצה לאכול; היא רוצה ללכת לישון, אני רוצה לנגן, לשתות, לעשן, לחיות.
***
את נעלבת שאני קורא לך קונפורמיסטית, אבל יודעת שזה נכון – רק לא מבינה מה הבעיה בזה. אני מצדי, לא שם לב שאני מעליב אותך, יודע שזה נכון, ובדיוק כמוך – לא יודע מה הבעיה בזה. ועדיין, אני מתקשה להיכנס איתך לסירה ולחתור. אולי אלו הפערים האלו, שאת רוצה ימינה ואני רוצה שמאלה, ואולי אני פשוט מכוער ואת יפה לי. ואולי אני יפה ואת מכוערת. ואולי – עם כל הכבוד לאנטי-קונפורמיסטיות שלי – שחור ולבן לא הופכים מסתדרים יחד.
ולסיכום, הבעיה המרכזית שלי היא שאני לא מצליח להחליט ולזרום. אני רק יודע לשחק אותה כזה. זורם. בתכלס אני אחד התקועים והמקובעים שבנמצא. אני משתמש בך כקונטרא לכל מה שאני לא. אני נהנה להישען על הרצונות שלך כאילו הם מנוגדים לשלי, כשבעצם הם אלו שמגשימים את הדברים שאני רוצה לעשות. את הדרך בה אני רוצה לחיות. יש לי בראש ים של הרפתקאות שהייתי מת להגשים. הייתי מת לזיין כוסית, להיות עם אישה מבריקה אך לא מדי, לטייל פעמיים בשנה לפחות ליעדים רחוקים, להתפרנס כמו מניאק, ולהיראות טוב עם ריבועים קלים בבטן. את כל אלו אין לי, ולא יהיה לי. ובמקום לשכוח מזה ולהמשיך הלאה, אני מתבאס שלא ניסיתי להשיג את זה מספיק – ומאשים אותך בזה.
אני מצטער.
והערה לעצמי: לא לדבר יותר על קונפורמיזם ועלינו. אנחנו עושים מה שאנחנו מחליטים לעשות. כל דבר אחר שקורה הוא בגללנו ובזכותנו. לא אחד שמושך, וגם אם כן – הניסיון להבין מי הוא מי תמיד יעלה בתוהו, ועדיף פשוט להקשיב לעצמך במקום להאשים ודמיין שמכעס ומרמור תבוא הישועה.
אני אוהב אותך. את האלוהים שלי.