ככל שהפער מעמיק
בין מה שאני מרגיש
למה שגופי מראה
כך נפגעת בריאותי
מדי פעם
אני מזכיר לעצמי בזמן אמת
שלא להתרגש
מותר לי, כדאי לי
להתעצבן ולקנא ולשנוא ולשקר
אבל אני לא מצליח להשתכנע
שמותר לי לוותר
כמה זה באמת נורא
להיות השכן עם הדשא הצהוב?
כמה רע כבר יכול להיות
הרי להיות בינוני, לא אומר שאגור ברחוב
הפסקתי לעקוב
מתי אני בארץ שלי
מתי אני מחוץ לארץ שלי
אבל לא הפסקתי
לאהוב
להתגעגע
לילד הקטן שלי
גם אם כל חודשיים אפגוש איש זר לגמרי
ובנעלי הבית של המלון אתהלך למשעי
אני עדיין מאוד מאוד אוהב
את הבן שלי
ואת אמא שלו
לשניהם יש קטע משלהם
אפוף מסתורין ושאלות
מלא בתהיות
מה יהיה מחר?
אני אוהב אתכם
מדי פעם פוגשים בדרך
אנשים להתאהב בהם
כאלו שמושכים ומושכים
עד שהחבל
ממש נמתח בפנים
לאהבה הזו שקוראת לי פתאום
אני מתייחס יותר מדי
יותר ממה שהיא בכלל מודעת
ובטח יותר משיודעים
אשתי וילדיי
את יפה וחכמה, כמוך טרם פגשתי
אולי מאז הפעם האחרונה שהתאהבתי
ומה את שווה, במקום בו את נמצאת
שהוא לא יותר מחלום
אז חלומות, כן, מה אתם שווים
מקלט לפנטזיות, תשוקות נסתרות, פחדים
אם רק יכולתי לחוות אתכם, עם הידיים והעיניים והלשון
הייתי מסכים, ללכת סתם כך, בלי ציפיות ורעיונות ודמיונות
לישון
איש זקן עקף אותי בתור לקופה. הרגשתי חסר אונים.
למרות שהוא היה נראה אדם טוב, וכאמור – זקן, לא יכולתי שלא לקלל אותו קצת מבפנים.
אם הוא עשה זאת היום, כנראה שעשה כך תמיד. והמחשבה הזו שרפה לי את הפיוז.
רציתי לומר לו את האמת: שמחכים לי בחוץ אישה ותינוק, שאני מאחר לאזכרה של סבא שלי. אבל שתקתי.
אכלתי את עצמי מבפנים ושתית שוקו בשקית.
זה לא שאני רוצה לעזוב
אף אחד לא מבטיח לי ששם יותר טוב
אולי יותר נעים
פחות מלחמות – יותר פרחים
את עושה לי חשק להישאר בקיץ
להעביר איתך את הזמן ולשטוף את העיניים
אבל אין בך הבטחה
לעוד דור או שניים
אהובתי
גדלתי בתוכך כל החיים
אך איך אוכל לדעת
כי מי שמזיז אותך
הוא מהטובים?
זה לא שאני רוצה לעזוב
אבל יש כאן תחושה של אסון קרוב
את מאותתת ימינה, ופונה שמאלה
ומעט מאוד נותר ישר
תני לי מילה, שלא תאכזבי
תאמרי לי באמת שאת שלי
שאין לי מה להפסיד אם אשאר
המוות נמצא
גם במקום אחר
אהובתי
גדלתי בתוכך כל החיים
את לי אמא ואבא,
את זיכרון והווה,
הרבה סיפורים
לא מוצא את האיזון
בין העבודה והלימודים, השגרה והחיים
לא מוצא את האיזון
בין לתת לעצמי, ולתת לאחרים
לא מוצא את האיזון
בין בירה או שתיים לבקבוק יין
לא מוצא את האיזון
בין טיול לחו״ל והתמכרות לעצירות ביניים
אבל אני מחפש
פותח ספרים, רוקד במעגלים, נותן לזרים להוביל אותי
נושם עמוק, נקרע מצחוק, וממשיך הלאה
איתי
לא מוצא את האיזון
בין משפחה וילדים, להופעות וחברים
לא מוצא את האיזון
בין סיגריה ביומיים לקופסה בשעתיים
לא מוצא את האיזון
בין לשמור על החוק ולשמור על עצמי
לא מוצא את האיזון
בין זה לא את – זה אני
אבל אני מחפש
פותח ספרים, רוקד במעגלים, נותן לזרים להוביל אותי
נושם עמוק, נקרע מצחוק, וממשיך הלאה
איתי
ואולי בכלל מצאתי
ורק הכל שמסובב אותי
נותן לי לחשוב
שלא מצאתי
כל כך הרבה שינויים
אנחנו לא מסוגלים להבין
מה שווה מילה
כשהכל כל כך זמני
כל פרסומת דחוסה בעשר שניות
כל שיר נכנס בשלוש דקות
ומי אני בתוך כל זה
שלושים שנה ועדיין מחפש
אין לנו מושג
לאן הזמן הזה מוביל
יש לנו חיים
אבל איבדנו את השביל
בינתיים חיים והזמן עובר
מחשבות על לאן ועל איך נתחבר
עושים ילדים כי ככה עושים
כדור של שלג חסר מעצורים
טיול בחו״ל תמיד מרגיש לי משהו גדול
אלו הם גבולות שאני אוהב לחצות
וכל מקום נראה לי כמו גן עדן בשבוע הראשון
ככה זה, מחוץ לשגרה, לא מעניין אותי לישון
מונית עוצרת מתחת לחלון
באה להוריד תיירים במלון
מותר כאן לעשן בכל פינה ומסדרון
יודעים לחיות כאן עד הרגע האחרון
והוא קרב
תראו איך במערב הלקוח תמיד נדפק
זה לא שאנשים רעים כמו שקפיטליזם הוא חומר חזק
ולא נותר לי אלא לגשר על כל הקושי הזה
בזמן ובמרחק
הרמקולים פתוחים בכל סמטה ורחוב
מזמינים תיירים לפגוש תיירות מקרוב
אני הולך לידם עם תינוק בעגלה
מאושר ומבולבל, לא יודע אם ירדתי
בתחנה הנכונה
(סולו באורך בית)
תראו איך במערב הלקוח תמיד נדפק
זה לא שאנשים רעים כמו שקפיטליזם הוא חומר חזק
ולא נותר לי אלא לגשר על כל הקושי הזה
בזמן ובמרחק
אני לא חייב לממש את כל הפוטנציאל שבי
אל תדחק בי לעשות ככה
אם אתן למישהי למצות אותי עד תום
תהיה זו האדמה
כי בזכותה איני יתום
כי היא שומרת לי מקום
טבעי שיהיו ביננו מתחים
אנחנו שני אורגניזמים חושבים ומרגישים
בימים כאלה
אני לא מחפשת תירוצים
הולכת אל המקום הכי אפל
ואומרת לו ישר בפנים
אני יודעת שאני סקסית
ויודעת שזה לא הכל בחיים
עד שיהיה לי כסף לתרופות
אני עושה מה שכולם עושים
לקום ולשקר בבוקר
ללכת לישון עם תשוקה בלשון
לשתות קצת יין בערב
כאילו זה הלילה האחרון
שלי, כאן
בימים כאלה
כואב לי הראש ואין לי כיוון
רוקדת עם עצמי בשקט
לא מוצאת שם הגיון
הזמן הזה כל כך עמוס
מסכים מצייצים מכל פינה
אני קמה ויוצאת לרוץ
ובסוף, הכל חוזר, להתחלה
לקום ולשקר בבוקר
ללכת לישון עם תשוקה בלשון
לשבת עם חבר בערב
להפגין את היכולת שלי
להתנתק, להתקפל
לחזור על על עצמי ולקלל
להתנתק, להתקפל
לומר לכל השנים האלו
שילכו לעזאזל