כששניים הופכים שלם.

אין לתאר במילים
לא יופי, או חכמה
זו היא בריאה

המילים שאתה כותב
המילים שאת קוראת
השיתוף של התחושה
תוצר של אהבה

לא אחד לשני
אהבה לעולם, לחיים
מספיק אהבה כדי לרצות
להביא ממנה עוד

המתנה הזו שתבוא מחר
היא לא בשבילנו
היא בשבילו

אנחנו לא מדברים על זה
אבל מותר לנו
להיות הכל
לחוות בקול
לגנוח כשזה נעים
לקחת ציפרלקס ולחייך
זה לא נושך
את אולי נגד תרופות ומשככים
אבל לטיולים את נוסעת במטוס
כמו כולם
גם אני יצור חברתי
שלומד לא להתבייש
בבגדים שלי
ברגליים שעירות ולבנות
באף ארוך ועבודה משעממת
אני חוסך מספיק כדי לבנות בית
או לעלות על מטוס מדי פעם
ולראות
כמה שיותר רחוק
כי אנחנו יצורים חברתיים
ואם נחתור תחת זה
נישאר יצורים
ולאכול את הסלט הזה
שנקרא חיים
לא תמיד טעים
אבל מזין, משביע
עד שרעבים

יש לי חננה באף
וילד שעוד מעט נולד
ואולי אני עף
עוד מעט אעשה ביד

אני אוהב אותה.
אני אוהב אותה?
כי את עצמי איתה, אני דווקא לא תמיד אוהב. מרגיש קצת מטופש.
למה אני מזמן לי אפשרויות אחרות? זו לא סתם פזילה הצידה, זה ממש לרדוף שמלות.
לא בגדתי, וכנראה שלא אבגוד. אבל בתוך כל המונוגמיה הזו די קשה לי לשרוד.
אנחנו כמעט ולא ישנים יחד. אולי פעמיים בחודש. סקס? גם, מעט מאוד.
אתגר אינטלקטואלי – אין. אתגר ריגשי? יש ועוד איך. אני מכור לחום שהיא מספקת, לבית שהיא עוטפת אותי בו. אין מי שדואג לי כמוה, באהבה חסרת תנאים. ועדיין, אני תועה בשדות זרים. מחפש את מה שחסר לי בחיים.
אנחנו עושים ילדים. אחד בדרך, ואני בטוח שיהיו עוד. אבל מה יהיה עם הקנאה? עם האלכוהול והסיגריות והבילויים שלי שמחוץ לנו, שאני צמא להם? לא כמו נרקומן, אלא כמו אחד שאבדה לו הדרך, או שמעולם לא הייתה ממש.
איתה אני לא נרגש, אני מקסימום מרגיש חום ורוגע ואהבה. אני באמת צריך יותר מזה?
ואם לא- לא רוצה לפגוע בה יותר. כי הספקות האלו שאני משדר פוגעות בה כמו הייתי חורץ בפסל, בונה משהו מכוער, בדידות מכוונת.
הדוגמא שלי מהבית היא מזעזעת. לא בית, לא משפחה, לא אהבה. והחיבוק שלה מזכיר לי תמיד מחדש- יש בשביל מה. אפשר להיות יחד ולאהוב, עם התה והכרית והספרים הישנים. לא באמת נחוץ לנו יותר מזה.
אבל אני מחפש.
איני רוצה להשתנות.
איני רוצה להשתנות?
אני רוצה לאהוב אותה בלי להטיל ספקות. לשחרר, להבין שהחיים שלי הם פרקים, והפרק הזה לא ייגמר בקרוב, וזה לא נורא, וזה לא עצוב. זה חלק מהסיפור שלי, ואם וכאשר ייכתב הפרק הבא – זה יהיה בזמן שלו.
לא מזמן הייתי על סף תהום, ושם, על קו פרשת המים יכולתי לעצור ולחשוב באמת – היא היא?
לא מצאתי לי תשובה מלאה, אבל מה שצריך לקרות, כנראה קרה.
אני מאחל לי לקבל אותה כפי שהיא, ולקבל אותי כפי שאני. כך היא מקבלת אותי, זה רק פייר שאקבל אותה כך.
פחות להשתעשע, יותר להקשיב, להיות איתה ולמצוא שקט. הרי החיפוש אחר שלמות הוא מעליב. לא הגיוני.
עד שאגלה מחדש, בפרק הבא, מי אני.

זה נכון שאת יפה
ויש בך משהו משגע
אולי זה טוסיק, או ישבן
שברגש שלי נוגע

ובין עצם לשד, בזמן שאני נרעד
תהיתי שאלות של מונוגמיה
איך אפשר לחיות בזוג לעד
כשמסביב כל העדר מתפרע

וניסיתי לחשב, עוד כמה שנים נהיה זקנים
ונראה כמו אלו בבית אבות, ללא הילדים והנכדים
האם החיבוק שלך הוא מה שאזדקק לו
או שעם עצמי ועם הבקבוק אשאר ואסתדר

אין לי תשובות
ולא מצאתי גם בויקיפדיה
אז החלטתי שלא להחליט
ולהמשיך לאונן

אולי אמצא תשובה
כשאהיה זקן

וכך קרה
שלא משמעם לי:
שנים רבות של זוגיות, שאלות על מונוגמיה, כל יום הוא התלבטות
התאהבות בנשים אחרות, היריון בדרך, צדק וטעות
חברה שמאלצת, נורמות מתממשות, ומעט מאוד מחשבה על עצמי ועל להיות

אין יום שעובר בקלות גדולה, תמיד תהיה איזו שאלה שתבעט לי בביצים
חזרתי לעשן, לא הרבה אבל בטוח, זה רע וזה עושה לי נעים
יש בירה ויש שאכטה, תמיד נוח קצת לברוח, העיקר שנהנים
ובין קונפליקט לקונפליקט, בין רצון לאסון, אני תוהה אם אני
נהנה

כל מה שחשוב בסוף של יום זה
שאני אהנה

לילך
אני אוהב אותך
זמני ככל שיהיה
ולא מתאים, לא נורא
אני נמשך אלייך
כמו יתוש למנורה
לא יודע שזה ימית אותי
אבל יודע שזה עושה לי טוב
עכשיו
תני לי להתקרב
שחררי, זה לא כואב
זה סתם אסור, ומלא קונפליקט
תני לי לנשק ולומר לך שטעית
ואם מחר תרגישי, שזה לא נכון
אני מבטיח שאהיה האחרון
שיימנע ממך
לומר לי
לצאת לך מהחיים
אבל עד אז, תני לי להיכנס
נאהב ונשכב
כמו שאיש אינו אוהב
אני יודע שזו בעיה, שזה לא הזמן
אבל שנינו כאן
ואני מוכן
לנסות

ככה זה לחיות

אינטימיות היא אנטי-תזה לתשוקה.

הרעיון של קירבה, חדירה, אהבה מלאה,

אל מול –

תשוקה שהיא, זיקה לנשגב, ל-לא שייך, למפתה,

מגלם את אחד הקונפליקטים הגדולים של המין האנושי.

הכרתי אותך מבולבלת, חשבת שאת אחרי דיכאון
יום אחד התעוררת וגילית שאת עדיין שם
את יפה ומושכת, בעיקר כשאת לא שלי
אני רוצה לנשק, לחבק, אבל אסור לי

יש חוקים
בהם גם את עומדת
יש אנשים שאומרים מה מותר ומה אסור
ואת לא מתנגדת
רק קצת, וזה בסדר, אני איתך
אם תסכימי אני שלך

זה הכל זמני, גם האהבה שלנו תלך לאיבוד
משיכה היא משהו כוחני
היא חזקה ממני, היא חזקה ממך
זה הכל עניין של שנים

עוד יגיע הרגע, ונהיה ביחד
ואז נחשוב שהפכנו את העולם
לרגע זה יהיה מושלם
אני רוצה אותך, אני נמשך

את האש ואני הפרפר
איך שכחתי להיות מבולבל ומאושר
זה לא עובר בכל גיל
את יפה כל כך, אני שלך

הכל זמני, וזה בסדר
אשמח להיות איתך סגור בתוך חדר
נעשה מה שנעשה, נאהב כמה שנאהב
והפרק הבא לא ירמוז כלום, עכשיו

קשה לי לגמור
אני בדיכאון
זה קורה לאחד מחמש
אבל אני הראשון
לספר לך

השכנים רואים טלויזיה
ואני שיכור
זמן טוב לספר לך:
שאני עמוק

בבור

כן, אני עמוק בבור

וכשאני שם
אין איש שיבין אותי
בעולם

הנשימות שלי משאירות עלי אדים
הולך ברחוב
מרגיש במאדים

הראש כבד
מאתגר לתפקד
זה קורה לכולם
בזמן כזה או אחר

אין לי מה להפסיד
אני אוהב אותך
לא תמיד
זה עושה לי טוב

את חצי פרחה
וחצי בן אדם
שאני יכול

לאהוב

את רוצה מישהו קצת מניאק
גבוה ממך בראש
קצר ממך ברגש
אחד שיהנהן באמת,
אבל לא יידע מה את רוצה
וגם לא ישאל

אנחנו די אותו גיל
ויש לך גוף לא רגיל
ועדיין שום סיכוי שנהיה יחד

כי היא בהריון
ואת בתל אביב
ובנינו זורם
נחל אכזיב

ועדיין
אני מתרגש להיות לידך
איכפת לי מה שאת חושבת
אם רק יכולתי
על כדור הארץ, פשוט לשבת
להיות ולא לנסות
לדבר מבלי להתאמץ
לירות לכל הכיוונים
כאילו סתם השתמשתי בשרירים
במקום לכתוב עלייך שירים