ארכיון הקטגוריה: בבית

רכבת

עכשיו אני חווה רגע של רגיעה

בלתי אפשרי להסביר את החרדה שהתחוללה כאן לפני רגע

זו לא מניה-דיפרסיה

זה או דיכאון, או חרדות שבאות והולכות כמו נוסעים ברכבת

מורידות את המוטיבציה לאפס

גורמות לראש לרצות לומר לגוף, לך לך

ואיני יודע אם אני משכנע את עצמי שאיני אובדני, בשבילי, או לא בשבילי

כי עכשיו, כרגע, כשהחרדה הלכה ועד שתבוא אחרת

אני מרגיש טוב

ומעניין אותי במיוחד, ממש קריטי לי לדעת

אם זה עניין ביולוגי, כימי, משהו בין שני קולטנים במוח שניתן לטפל בו

והאם כדאי לטפל בו

והאם זה טיפול תרופתי או פסיכולוגי (הרי לכזה אני הולך כבר כמה חודשים)

או שמא זה לחץ רגשי ונפשי שמתגבר וגורם לראשי להיות טרוד

עמוס מחשבות שליליות ומיותרות עד אין קץ

כל כך כבד, שאפילו השינה לא תעזור

רק הבוקר התעוררתי בחמש וחצי, שעתיים לפני השעון

ולא הצלחתי לחזור לישון

נכון, זה אולי קשור להריון

או לאחותי ואבא שלי, שמעמיסים עלי מטענים כמו הייתי ספינה

מתעלמים מהרעיון שגם ספינות שוקעות לעתים

ומזג האוויר כאן אינו יציב

***

הולך לאכול בננה

השילוש הקדוש

אורגזמה, סיגריה, גיטרה,
לזה היייתי מוסיף אולי תופים.
אבל חוץ מאלו, מהאהבה שיש לי בבית,
לא צריך יותר כלום.

זה עניין ביולוגי,
שמספק אותי במועט, או הרבה
תלוי כמה מים שתיתי בדרך
והיא קצרה וארוכה
כמו תולעת.

קר לי,
אני הולך לישון.

פיקציה.

מותר האדם

מותר האדם
כי יש דברים שלא מתווכחים איתם
אבל אני לא מבין
למה להרוס כל דבר בו נוגעים

אני רוצה מאוד מאוד
לעשות משהו משמעותי
מה שהוא שנוגע באנשים

כי בכל טיסה מעל הים, אני מביט בזוהר המשתקף
ותוהה איך התרחקנו כל כך
מהציפורים

מותר האדם?
טוב לנו בג'ונגל של בטון?
לא.
אנחנו לא עושים את הדברים כדי שיהיה טוב
הם נעשים מעצמם
כדי שיהיה
עוד ועוד, יותר ויותר

אנושות היא גידול מתפשט על פני הכוכב
ומותר האדם רק בגלל תבונתו
שהופכת אותו לטיפש

הרי מה טוב כל כך בלהתרבות ולהכחיד
אם אתה לא מאושר יותר
משהיית בעבר?

תכונות

דברים רבים מעניינים אותי
היסטוריה ופיזיקה
חלל ויחסים בינלאומיים
בנייה ירוקה ומוזיקה

אלי יכולתי להיות
מדריך טיולים וצלם טבע

ואנ אסתפק בחזרה מדי פעם הביתה
ישיבה מול התופים
אוננות

לקום בבוקר וללכת לעבוד בשביל משהו לא ברור
להרוויח המון כסף
ולבזבז את רובו

לבנות בית בסוף
ולשלם משכנתא קטנה

ולא לדעת לעולם אם יכול לחיות את חייך אחרת,
עם תעסוקה אחרת, ותחביבים שימריאו שחקים
אולי אפילו משפחה אחרת, או חברים קצת שונים

פשוט לא לדעת

העניין הוא, שגם אם אנחנו חיים בגלגולים
אנחנו לא יודעים
וגם אם הזמן קצר והמלאכה מרובה
יש תכונות קשות, שלא נותנות לנו

פשוט להיות

בזמן שניגנתי

בזמן שניגנתי, היא שאלה
אם אני יכול להעביר לה את משחק קוביות העץ
שקנינו לפני כמה חודשים

יכולתי לחיות עם זה בשקט
אבל ברגע אחד נגמר לי החשק

לנגן

אני המוזיקת-רקע שלה
אני נעים לה, בזמן שהיא הולכת
ובבת אחת
כבר לא בא לי

לנגן

אתם שבניתם בית

אתם
שגידלתם ילדים דפוקים
עברתם מלחמה אחר מלחמה
מבצע ומבצע

בניתם בית מאפס
ורציתם שיהיה לנו טוב
לא חשבתם לרגע ללמד אותנו קושי,
מעמסה

ואנחנו לא יודעים לבנות
אנחנו בעיקר לומדים
מה עשיתם, ומה גדול הוא הקושי שלנו
לעשות

לא חונכנו לאהוב – אלא לקבל אהבה
אנחנו לא יודעים ציונות או מלחמה
קצת סיפורים, בין פוסט לפוסט
והרבה פורנו ואלכוהול

קפיטליזם הוא הנאצי שלנו
ואם נגיע למשרה בכירה
נהפוך לעתים רוצחים כמו היינו
אדם לאדם אדם

טבע אכזר הוא
משלב טוב ורע
בדמות הומו סאפיינס
ושיתמודד לבד

מונוגמיה

כל המלחמה היא

בעבור השאלה

האם את ואני חשובים כל כך,

עד כדי שנוותר על כל שאינו את ואני?

 

מילים פשוטות:

האם אנו עד כדי כך תבוניים

שהמלחמה תמיד תהיה

בין רגש להיגיון

 

הרי ששני אויבים נוראיים אלו

הם בעצם שני הרגעים שמניעים כל מלחמה:

אחד לפני שגמרתי,

ואחד אחרי

 

בין לבין יש רק הנאה מהמשחק

המוזיקה שלי

המוזיקה שלי מזכירה לי מדי פעם
שזו הדרך הכי יפים בעיניים שלי
להעביר מסר
או כוונה או רגש

יש אינספור דרכים לכך
אבל עבודה תמימה ונכונה
תעביר את זה באופן המושלם

כוס ויסקי, להישען לפנים
(שהאוזניים יהיו בדיוק בין הרמקולים)
בעוצמה הנכונה לי

והכי חשוב:
לעצום את העיניים
פחות חוש אחד, לטובת חוש אחר

http://youtu.be/deB_u-to-IE