ככל שסוף השבוע משמח אותי יותר
כך השבוע שיתחיל ישמח אותי פחות
ככל שאנו מגשימים חלומותינו
כך הריגושים שלנו הופכים נדירים וקיצוניים
כמו סיזיפוס במעלה ההר
אני נשבר
רוצה לגעת באור, להקשיב לעצמי
לא קורה, לא יקרה,
לא לי
כי אני חונכתי וגדלתי להיות רגיש להחליא
עד כדי אובדן מוצא
של רצונותיי, שאיפותיי, חלומותיי, ריגושיי
למעט קצת אוננות או שיכרות מזדמנת
(ובין לבין מחשבות על שיגרה מרגיעה, פרנסה בטוחה)
הולך לעבודה וחוזר ללימודים
ולא עושה שום דבר
שום דבר
נדמה שעלות הרגישות היא בחוסר שקט נפשי – פשוט להיות