לפעמים
כשאני בעבודה
כל מה שבא לי זה לעשות יוגה
אמנם מעולם לא עשיתי יוגה
אבל זה כל מה שבא לי
להתחבר לעצמי
לגוף ולעצמות
לשרירים נמתחים
ולא למקלדות ומסכים
ואנשים רדומים
ופרצי מזגנים
בזמנים כאלו אני רוצה לחבק אותה
אפילו שכשאני איתה קצת פחות בא לי
בזמנים כאלו אני חושב שהיא ה-אחת בשבילי
אפילו שכשאני איתה אני ספקן גדול
כמו הטוסיק שלה
שהוא לא כזה גדול, בכלל
אבל מספיק גדול כדי
(שבשילוב עם יותר מדי פורנו שראיתי בחיי)
ארצה שיהיה קטן יותר
לפעמים כשאני חולה
אני דווקא קצת נהנה לשכב ולהתבטל
ולא לספור את הזמן עד שאבריא
אפילו אם זה סתם צינון
זה נחמד
אבל כשאני ממש חולה
או אם שתיתי קצת יותר מדי
אני רוצה שזה יעבור
שייגמר
בזמנים כאלו אני מבטיח להיות אדם טוב יותר
אפילו שכשאני בריא אני דווקא די רגיל
בזמנים כאלו אני מבטיח הבטחות
ובזמנים אחרים מקיים קצת פחות
לפעמים אני שואל את עצמי
לו היה זה יומי האחרון, הייתי מרוצה?
בזה הייתי מסתפק?
והתשובות לא נעימות לי.
לא כי אני רוצה להספיק יותר, אלא פשוט כי אני רוצה לשחרר
הרי אין טיול להודו או חוויית אקסטרים כלשהי
שתאשר לי למות בשקט, בחיוך
זה רק איזה בורג
חלוד ומטומטם
שתוקע אותי יום יום, שעה שעה
ולא מאפשר לי לחייך
לו הייתי מת היום
האבסורד הוא
שככל שאני חושב על הבורג הזה, מתרכז בו,
כך אני מצליח להשתחרר
אבל
לפעמים
אני מרגיש שהלכתי בחיים
יותר מדי רחוק
עם הבורג הזה תקוע לי ברגל
כך שאם פתאום אשתחרר ממנו
יותר מדי שינויים עלולים לקרות לי בחיים
וזה בעייתי
כי למדתי לאהוב חלק מהם
או שהתרגלתי?
פאק