נמאס לי לעבוד עם עצמי על עצמי, כאילו אני מכונה מקולקלת ומאז ומתמיד. באמת שאין צורך לעשות יותר בדיקות או לאתר באגים, הכל בסדר. סחבק עבר את ה-QA בהצלחה ובלי ריג'קטים, ואם יש את תדחפו אותם לתחת. עכשיו זה הזמן שלי לצאת מהארונית הקטנה בה אני כלוא כל החיים ולדבר, לשחרר, להיות קצת מניאק – זה לא יהרוג אף אחד, לכל היותר – ישאיר אותי לבד.
אז בנימה אופטימית ומשעממת כאחד אני מאחל לי המשך חיים יפים, יותר מאלו שהיו עד כה, אלו שהקשו עלי יום יום להיות בשיח אנושי פשוט, לעבוד לפרנסתי או לנגן ולשתות ולעשן ולאונן. את הכל אני עושה אבל עושה בקושי, וכל צעד תמיד כרוך בשריטות בציפורניים, מכות חזקות בזרת החשופה, או פקק קטן בגלל תור בדיוני בו כולם עוקפים אותי.
נמאס.
גם תינוק נופל וקם, עושה קקי במכנסיים ואוכל עם הידיים. מותר לי. זו הדרך היחידה שלכם לראות מי אני, ולהפסיק לא לראות את מה שאני לא.
ב-הצ-ל-חה