כל המלחמה היא
בעבור השאלה
האם את ואני חשובים כל כך,
עד כדי שנוותר על כל שאינו את ואני?
מילים פשוטות:
האם אנו עד כדי כך תבוניים
שהמלחמה תמיד תהיה
בין רגש להיגיון
הרי ששני אויבים נוראיים אלו
הם בעצם שני הרגעים שמניעים כל מלחמה:
אחד לפני שגמרתי,
ואחד אחרי
בין לבין יש רק הנאה מהמשחק