תקשיב
ההבדל היחיד בנינו הוא ש
אני סולח לך על הסטירות שנתת לי כשהיינו קטנים
והיא לא

היא כועסת, היא שונאת אותך
מבחינתה – הפסקת לאהוב אותה ביום בו היא "דיממה מהשפה"
ומאז עברו 20 שנים או יותר, אבל זה לא סותר
את האפשרות
שבראש שלה זה התנפח

והיום, בביטחון מלא, כבר עשר שנים
אתה דואג לכל צרכיה כמו הייתה בת 14
וכמה שלא תיתן לה – היא תיקח ותדרוש עוד
ותגיד לעצמה וכולם: הוא חייב לי את זה

והיא כל כך שונאת אותך
רק מחכה ליום שבו תגיד לה לעזוב את הבית
והיא תוכל "להעיף אותך מחייה"
במילים שלה

ומול כל זה
אתה רוצה לעזור לה ולתת לה
ואת זה אני מבין

רק אל תתעלם מהעינוי הקטן שלך אותי
זה שסולח, זה שמרגיש חמלה ולא טינה
כבר שליש מהחיים שלה, ו100% מחיי ילדיה
שהיא תחת חסדך

אבל תבין – זה לא חסד, זו בחירה
והבחירה תלך ותתעצם עד שתגיד אתה שמספיק
שיש לך משאבים מוגבלים
וילדים נוספים

עד שתחליט שאתה נותן לנו באופן שווה
ולא מכלכל דוקוא את שונאיך

כי עבורי, כל מה שקורה פה, זו התעללות
כמה שאני מתאמץ כל השנים להיות בסדר
להרגיע, לגשר
להיות זה שיכול לתקשר איתך ואיתה ועם כולם

זה לא שאתה לא דואג לי כשאני מבקש
אלא שאני מבקש הרבה פחות

ואני לא מוצא היגיון בדבר הזה