אני לא יודע איך אני נראה. אני יודע איך אני נשמע לעצמי: כמו מקל עץ בידיו של ילד הבוחן את שריריו משני צדי המקל, והצליל המעודד של סיבי העץ נחלצים זה מעזרתו של זה. ככה אני נשמע לי.
חולה רוח.
אני מסתכל על נשים ברחוב או בכיתה ותוהה מה מקומי: חולה, סוטה, נורמלי? האם אני מסתכל על טוסיק קטן שעושה לי את זה כי אף פעם לא היה לי כזה, או כי זה באמת סקסי? ומה זה סקסי אם לא עניין מסריח חברתי או נגזרת של יותר מדי פורנו בחיי?
היא טיפשה מדי? אני חכם מדי? ומה אם אני אוסף של תכונות טובות אבל קצת מכוער מדי? נדמה לי שאם הייתי חיה בטבע הייתי שורד הרבה, אבל לבד.
פעם אחר פעם, יום אחר יום, אני תוהה מה מקומי: על הרצף הזה שבין להאמין בערכים מסוימים ולרדוף תכונות מושכות לבין לחיות אותם ערכים ולהשיג אותן תכונות. אני לא חושב שאי פעם הגעתי למקומות בהם אני רוצה להישאר (להוציא טיולים בארץ או בעולם, אך טיולים מטבעם אינם אובייקטיביים למחשבה זו שכן הם תמיד מהנים ובלתי מספקים).
היא לא יפה מספיק בשבילי? אולי אני מכוער מדי ולכן נגזרה עלי מציאות כזו? ואולי – וזו גם דעתי הדומיננטית באשר לבעיותיי – הכל באשמת הוריי. אבא שלי שהוריד לי את הבטחון לרמה מזעזעת של… לא יודע אפילו איך לקרוא לזה. רצפה. שלולית. יריקה של איש מקרי ברחוב. שם השארתי את התחושה שאני שווה משהו. וזה לא שאני לא יודע שאני שווה משהו. אני יודע. פשוט איני יודע עוד מה, או מעצבן מכך: איני יודע איך לחלץ את זה מעצמי.
אז אני עסוק בלכעוס עלי ועל העולם.
יותר כיף לשתות קצת ולתת לאלכוהול לעבוד כמה שעות ביממה, לשחרר איזה קפיץ שחוזר להימתח לאיטו בלילה, כשאני ישן, ומתעורר לעוד בוקר מתוח. תוסיף לזה סיגריה ומוזיקה שאני אוהב בוקעת מרמקולים איכותיים – והנה, זה עובד. כמו מכשיר אלקטרוני שהסוללות שלו מרוקנות תמיד, והוא פועל על ארבעה אחוז אחרונים. תמיד.
מחפש מוצא לברוח מהעבודה, מחפש מוצא מהזוגיות, מחפש מוצא מהבית שנבנה או הדירה שנקנה, או הבחירה במה שאעסוק בו ואם בכלל עלי לעסוק במשהו או שמותר לי להיות מובטל, לפי הגדרות חברתיות מסוימות. ומה רע אם הייתי מגדל את הצמחים שלי בעצמי ואת החיות שלי בעצמי ומכין לעצמי את מזונותיי? איך הייתי הולך לטייל בעולם שאני כל כך כמה אליו?
הזמן שלי כל כך קצר כאן ואני רק עסוק בי בי בי, אני אני אני, כמה שאני חופר פנימה ככה קשה לי לראות את האור מבצבץ למעלה. את השמיים שנמצאים מחוץ לבור הזה.
לא דכאון, לא מודאג מזה. רק רוצה לעשות עם הזמן שלי דברים מהנים יותר.
