רוב הזמן אני עסוק
בשאלות קיומיות
זה מבזבז לי את הזמן
להתקיים
עם ספר בידיים
אני יוצא להפסקה
ומזדהה עם כל דמות
כמו מראה
לא יכול להיות שהכל סביבי
כמה רגיש, ככה קשה יותר
לפתוח פה, לשחרר
פתקים נופלים כמו עלים מעצים
אני לומד לזהות חרדות
זה לא עוזר יותר
להיות או לא
זכרונות
הם מוכיחים לי שאפשר אחרת
שהיא עוד שם, מאחורי העור
מתחת לבשר
אני עוד אחזור אלייך, יקירתי
לא יודע איפה, רק יודע שאת שם
איש על אי אינו מכיר
אישיותי