אני האידיאלי שלם עם עצמי. זו השורה הראשונה והתחתונה. אני האידיאלי מקשיב לערכים בהם אני מאמין: חי חיים אקולוגיים וברי קיימא, נמנע מלהשתמש בכלים חד פעמיים, אפילו בקפה של הבוקר בדרך לעבודה. לא זורק אוכל לפח לעולם, אלא ממיין ומקמפסט. אני האידיאלי חי בזוגיות כמה שנים עד שנמאס, לי או לה, ואז ממשיכים הלאה. איך פותרים מונוגמיה? לא יודע, אבל המלחמה גם בה היא מלחמת התשה עד שמתרגלים. אני האידיאלי לא נראה טוב יותר, אלא מסתכל דרך עיניים שרואות טוב יותר. שלמות עם חוסר השלמות. עושה אהבה עם מי שרק תרצה לתת אהבה, ונשאר איפה שיש צחוק ואתגר אינטלקטואלי. אני האידיאלי לא עובד בשביל כסף, אבל מרוויח את מה שצריך, ביושר, לאט ומעט. מקיים את עצמי ואת ילדיי בעיקר מגינון ואפייה, ועובד בתיקונים: לעשות צדק במקומות בהם החברה שאנו חלק ממנה מתקשה. אני האידיאלי לא מתלונן על הטייקונים, אלא משקיע אנרגיות בלהיות ספקן, ביקורתי, פלורליסט פעיל. אני האידיאלי לא מאמין בשלילה של שום כלום, ומסיר כל כותרת וזהות מעלי. לא יהודי ולא חילוני, לא גוי ולא כשר. בקיצור – חי בסרט. אני האידיאלי מנגן בכל יום, לבד או עם חברים. ונפגש איתם, ושותה בירה ומעשן קצת – אבל קצת – וכותב רעיונות שיהפכו למציאות, יישרתו בני אדם או מטרות אנושיות, ימלאו צרכים אנושיים ושוב, יעשו תיקון. יאכילו את הזאב הטוב, ימלאו תקווה בעולם מלא ייאוש. אני האידיאלי לא ביקורתי כלפי חברים קרובים, ובטח שלא כלפי משפחה. אני האידיאלי יודע להכיל אך ללא היווצרות משקעים. אני האידיאלי שם זין כזה ענק על אני הנוכחי, ומתחיל לחיות, כי לא לעשות זה הגרוע ביותר שניתן לעשות. אני האידיאלי מתחשב באיזון מושלם, איזון כזה שאולי אינו קיים – אבל תמיד שם. אני האידיאלי שלם עם עצמי, ואיני עוסק יותר במי אני ומי איני. אני האידיאלי חי על אי בין ים של תמימות לתהום של מודעות, מוותר על חרדות ומפנה מקום לתהיות.
