לא היה איכפת לי
אם הנפילות היו עדינות
אם לבור היתה קרקעית
לא היה איכפת לי
אם הייתי יודע שזו תקופה
אם מישהו היה מציע חלופה
לא היה איכפת לי
אם הנאותיי היו נשארות
אם קרוביי היו למשענות
לא היה איכפת לי
אם כשהייתי נזכר זה לא היה חוזר
אם לדבר עם מישהו היה עוזר
לא היה איכפת לי
אם יכולתי לפתח אדישות
אם הובטח לי שזה לא לצמיתות
לא היה איכפת לי
אם רק ידעתי למה זה קורה
אם היתה לי יכולת להכיל את זה
לא הה איכפת לי
אם זה לא היה מרגיש כמו שיגעון
שמתפתח במוחי עם התקדמות השעון
אבל הנפילות האלו
באות והולכות ובאות
ולעתים נשארות ונתקעות
ומשבשות לי את היום-יום
ואין פיקציה גדולה מכח המחשבה
ואין לאן לברוח כשאינך יכול לסלוח
לעצמך
לשים זין כזה ענק
על כל התמורות שחלו בך
לפחות עוד איכפת לי
לפחות זה עוד נותר בי:
רצון עמוק
פחד משיגעון
לדבר ולשתוק
מסביב לשעון
ושבריר של אמונה
שעדיין לא מת