שני דברים שאני חייב לחתוך, ומייד.
הסיגריות שחזרו אלי ליום-יום,
התחושה שאני יכול לכבוש מישהי אחרת.
פנטזיות, סופן להתממש או להתפוגג,
או להתחלף באחרות,
רק שלא יישארו כמו שהן עכשיו – קשות ומציקות.
זה ממכר, לשבת איתך, יפה ואסורה, מושכת וקלילה, מסובכת ומאתגרת, ולקוות בפנים שתגידי לי ״כן״. אם התקווה תהפוך מציאות, לא אדע להתמודד עם זה.
העשן הזה שנכנס ויוצא, לא הופך אותי מרוצה. רק מרגיע, מענג לרגע, כמו ארוחת מקדונלדס, כמו אוננות. כיף ומיותר באותה נשימה.
התמכרויות – פנו מקום לבחירה חופשית, תנו לי ללכת על קו פרשת המים בהנאה, כשמשמאלי רגש ומימיני היגיון. בלי לפחד מהם, בלי להילחם בינהן.
הרי על קצת ההר יש נוף, אז למה שאסבול כשעיני נשואות לאופק?
