עוד חודש אתה כאן
אני, אבא
אתה, נולד
ואנחנו חיים
כשהיא סיפרה לי שהיא בהריון, זה היה בדיוק חודשיים אחרי שאדם קרוב אלי
בחר
לשים קץ לחייו
לא ראיתי, לא ידעתי, היינו מופתעים והמומים וכואבים
איך אדם בוחר לגמרי
לסיים חיים
ואז הדכאון, והחרדות
ועלו בי שוב התהיות – על מה ולמה אנו כאן
והמסקנות כולן הביאו אותי לחשוב
שאין באמת סיבה
אנו אורגניזמים חיים על פני כדור הארץ
פלנטה אחת מתוך, כנראה, אין סוף כדורים אחרים
ועם המסקנה נשארתי להתמודד, להמשיך הלאה
ומה הטעם להמשיך, אם אין באמת סיבה
הסיבה היא, כך נדמה לי
דומה מאוד לסיבה שאתה – עוד מעט כאן.
פשוט כי אני אנכי
וברצוני החופשי כמעט,
להעניק את החווייה המוחשית הזאת
החוויה הרוחנית והחומרית
השמיימית והארצית
שבלהיות
אתה עוד תכעס עלי
לא תבין על מה ולמה, אנו חיים
לא יהיו לי תשובות
רק סימני שאלה
אבל בדרך
אתה תכתוב משפט
אני אקרא מילה
ובין לבין, כל מה שקורה
אם כבר קורה
אעשה שירגיש לך טוב
לפחות אנסה