איך נראה הערב שלי, אתה שואל?
ובכן, שני ג׳וינטים, בירה ושקית במבה.
החלק האחרון עוד לפני, אבל ברור לי שאגיע לזה.
ג׳וינט ראשון עישנתי בשש בערב. לפני שיצאתי להורים של אשתי, לעזור להם לפרק ולנקות את הבריכה בבית. היה נחמד.
חזרתי הביתה וזכיתי לראות את האושר הקטן שלי בן השנתיים כמעט. בדיוק התלבש אחרי מקלחת, בדרך למיטה. הוא ישן איתנו בחדר עכשיו, וזה מרגיש טוב וטעות גם יחד. קנינו לו מיטת מעבר, וככה במקום שיישן בה בחדר שלו ואז ייפול או יבוא אלינו בלילה (או אלוהים יודע לאן יילך) – הוא ישן איתנו בחדר. מתעורר לפעמים, קצת מוצצי או מים, עד שלפנות בוקר בדרך כלל כבר מוצא את הרגל שלו על הראש שלי.
ואז גלגלתי ג׳וינט שני, אבל סידרתי את הבית שעה לפני שהגעתי אליו. אישתי כבר באה לסלון מותשת, כועסת על עצמה על חוזר הסבלנות שלה לאפרוח, בזמן שהיא מנסה להרדים אותו.
אני תמיד חושב על משהו שחבר אמר לי פעם, אחרי שסיפרתי לו שנולד לי בן. ״תזכור תמיד שאתה נותן את המקסימום שלך בכל רגע נתון. אין יותר מזה״. ומיד חושב על כמה שאשתי מדהימה ועושה כל שהיא יכולה, וזה עדיין לא נראה לה מספיק.
אמרתי לה שאני יוצא לעשן ואז אחזור להכין לנו קוואקר. כן, שני זקנים.
העישון כמובן שינה לי קצת את הטיים-זון (שזה סבבה), וכך קרה שעבר עוד קצת זמן עד שהכנתי את האוכל. היא נרדמה, והייתי צריך להעיר אותה כדי שתאכל.
היא בשבוע שישי להיריון שני. זה מרגש אותי ומלחיץ לסירוגין. פתאום לנודים שלי יש ריח, והסבלנות הידועה שלי לעתים נעלמת. מה קורה? הורמונים?
ועכשיו הכל די מסודר בבית, והשעה רק עשר וחצי בלילה. נראה לי מושלם לפתוח בירה ושקית במבה.