אומרים שהתוצאה אינה משמעותית כמו הדרך.
בייבי שלי, אנחנו נכנסים היום לבית שבנינו. כל התנאים, האתגרים, הרצונות והוויתורים לא ישנו את העובדה הפשוטה הזו, שזה בית.
הלוואי ונלמד ונאהב ונפנק את הבית הזה בחיים, עם עליות וירידות דמעות וחיוכים; שהילדים שלנו יחוו ויזכרו רגעים קצרים וארוכים, ממש בקירות האלו, שכל כך התאמצנו להרים… (ואם לא תמיד בידיים שלנו, אז בעקיפין).
אנחנו רק בני שלושים וקצת, ועם בנינו האהובים שלנו, וזה מרגיש לי קצת כמו איזו נקודת שיא בחיים. אולי אני נסחף, ואולי פשוט אין נקודת שיא כזאת. אולי אין משמעות נשגבת או מטרה לסמן ולפגוע. יש רק דרך, רצופת משמעויות שאנחנו מעניקים לה.
הלוואי ונמשיך, ונדע להעניק.
הלוואי שהדרך תימשך כמה שרק נרצה.
ושיהיו לנו בריאות והצלחה, אהבה, הומור ואמת, בבית שלנו.