ארכיון הקטגוריה: משפחה חדשה

רכבת

עכשיו אני חווה רגע של רגיעה

בלתי אפשרי להסביר את החרדה שהתחוללה כאן לפני רגע

זו לא מניה-דיפרסיה

זה או דיכאון, או חרדות שבאות והולכות כמו נוסעים ברכבת

מורידות את המוטיבציה לאפס

גורמות לראש לרצות לומר לגוף, לך לך

ואיני יודע אם אני משכנע את עצמי שאיני אובדני, בשבילי, או לא בשבילי

כי עכשיו, כרגע, כשהחרדה הלכה ועד שתבוא אחרת

אני מרגיש טוב

ומעניין אותי במיוחד, ממש קריטי לי לדעת

אם זה עניין ביולוגי, כימי, משהו בין שני קולטנים במוח שניתן לטפל בו

והאם כדאי לטפל בו

והאם זה טיפול תרופתי או פסיכולוגי (הרי לכזה אני הולך כבר כמה חודשים)

או שמא זה לחץ רגשי ונפשי שמתגבר וגורם לראשי להיות טרוד

עמוס מחשבות שליליות ומיותרות עד אין קץ

כל כך כבד, שאפילו השינה לא תעזור

רק הבוקר התעוררתי בחמש וחצי, שעתיים לפני השעון

ולא הצלחתי לחזור לישון

נכון, זה אולי קשור להריון

או לאחותי ואבא שלי, שמעמיסים עלי מטענים כמו הייתי ספינה

מתעלמים מהרעיון שגם ספינות שוקעות לעתים

ומזג האוויר כאן אינו יציב

***

הולך לאכול בננה

בזמן שניגנתי

בזמן שניגנתי, היא שאלה
אם אני יכול להעביר לה את משחק קוביות העץ
שקנינו לפני כמה חודשים

יכולתי לחיות עם זה בשקט
אבל ברגע אחד נגמר לי החשק

לנגן

אני המוזיקת-רקע שלה
אני נעים לה, בזמן שהיא הולכת
ובבת אחת
כבר לא בא לי

לנגן

זו לא את, זה לא אני

אני ממשיך לרצות את הלא נודע
מאמין בלב שלם שם אמצא אותה
אהבה מושלמת

סיפוק מתמשך אינו קיים באנשים בריאים
ואני מאשים אותך על היותך פחות הרפתקנית ממני

ולי זה קל להמשיך ולרצות את מה שאין לי
ולך זה קשה לאכול אותי כך כל הזמן
ואני לא מאשים אותך, ואני לא אשם בעצמי
וכך זה נמשך

הלוואי ותאמיני לי שאני אוהב אותך
למרות שפעמים רבות חשבתי שאני יכול לאהוב אחרות
וברור לי שאני יכול, וברור לי שגם את
אבל מה זה משנה.

תודה לך על הסבלנות
הלוואי ואהיה יותר אני, כדי שיותר אתעצבן
שתכירי אותי
מעשן, מנגן, מאונן
כל הדברים האלה שאני עושה ואת לא
מכירה אותי

אני יודע שתמשיכי לאהוב אותי כך
ויודע שאני אוהב את עצמי יותר, איתך

אז למה לא בעצם?