ומבלי לזכור מה כתבתי בפעם שעברה
פתאום משהו מחליא אותי בעבודה שלי, ובעצמי
קראתי איזו שורה שאומרת לעובד חדש, שהוא צריך לקחת את האחריות על התחום שלי
ומה זה אומר?
יכול להיות שבסוף יפטרו אותי, עוד לפני שאתפטר?
ואת מי עלי להאשים?
את אבא שלי, שבגללו אני חושב על כולם ועל לעשות הכל מושלם רק לא להיות אני?
אולי את הבוס שלי, שקיבל אותי לעבודה מבלי לבדוק עד כמה אני מתאים?
או את עצמי, על חוסר המוטיבציה שלי בשנים האלו. חוסר מוטיבציה להכל.
כל מה שבא לי לעשות זה כל מה שאני לא עושה (למעט השיעורי תופים).
ואיפה אני אמצא עכשיו עבודה עם שש-עשרה אלף שקל משכורת?
ואיך זה יכול להיות, שאחרי כל הזמן הזה שטענתי כמה שאני שונא את עולם ההייטק, פתאום אני מפחד שיפטרו אותי?
אני יודע,
אני יודע בדיוק מה אורית הייתה אומרת על זה, ואני חושב שהיא הייתה צודקת.
הפחד שלי אולי אינו טמון כלל באובדן המשכורת המפנקת, אלא באכזבה שגרמתי. יש כמובן גם מן הבושה, אבל המחשבה שלא מילאתי את תפקידי כמו שציפו ממני – הורגת אותי.
אכזבה, בושה, פחד.
איזה דבר טוב יכול לצמוח מכל אלו?
(אם בכלל יפטרו אותי. אולי אני חווה חרדה והכל קשקוש)
אהיה מלך אם אחייך בכל מצב, ואחשוב רק מה אני רוצה לעשות מחר.