רוב הזמן יושב וכותב
איך יראה העתיד שלי, שלנו
כמה הרפתקאות אני רודף
ככה מהר, ריח החלומות
מתנדף
רוב הזמן אני מכוון למטרה
ואנחנו שניים, אוחזים באקדחים
מתעלמים מעתיד שהוא לא נודע
מעצבים הווה שחומק
מהידיים
את קלטת מה קורה פה
לפני שבכלל צחצחתי שיניים
ובזמן שאת מעבדת נתונים
אני מאבד הזמן לשניים
חצי לי, כי אני מוכרח
חצי לך, שלא אשכח
והילד הקטן שנולד עכשיו
איך בלי להתכוון אני מאוהב
כל החיים
אנחנו זורקים לאוויר משפטים שמדברים על
כל החיים
וזה מצחיק, וזה מוזר
כי
כל החיים
הם כל החיים
עד לרגע זה
שיכול להסתיים בבטן
או בגיל מאה ועשרים
אבל כל החיים
תמיד מרגישים כמו
נצח נצחים
פתאום אני מבין
שאני אבא
ויש לי בית
ומשכורת יפה
ואיפה הילד שהייתי
ואיפה הילד שלי
ובעצם
אם כלום לא משנה
אז הכל משנה
זמן להיות דרמטי
איני ציור
אם כי – פלטת צבעים
אל תתבונן, בוא תיגע
תעצב אותי
תעצבן אותי
עשה בי כרצונך
גם אני
אעשה בך כרצוני
אעצב אותך
אעצבן אותך
אתזמן אותך לטיקטוק שעוני
וכשייגמר הזמן
נתעורר
ונתפזר איש-איש לביתו
לחלומו
יש לי וידוי:
הדיגיטל הזה
הוא לא מסקרן אותי
אך איני נרתע
אני רק משחק אותה
כאילו יכולתי להיות סטלן
כי להיות רוח
זה לא להיות רפאים
אלא
להיות תמיד בתנועה
ודווקא נחמד לי לדעת איך דברים עובדים מבפנים
ובעולם שלנו, עם כל
הדיגיטל הזה
לקרוא מושגים ומילים ואותיות ומספרים
שמייצגים דברים שרובכם
אינכם מבינים
זה לא נורא
זו פרנסה
Please be patient
God isn't finished with me
yet
כששניים הופכים שלם.
אין לתאר במילים
לא יופי, או חכמה
זו היא בריאה
המילים שאתה כותב
המילים שאת קוראת
השיתוף של התחושה
תוצר של אהבה
לא אחד לשני
אהבה לעולם, לחיים
מספיק אהבה כדי לרצות
להביא ממנה עוד
המתנה הזו שתבוא מחר
היא לא בשבילנו
היא בשבילו
אנחנו לא מדברים על זה
אבל מותר לנו
להיות הכל
לחוות בקול
לגנוח כשזה נעים
לקחת ציפרלקס ולחייך
זה לא נושך
את אולי נגד תרופות ומשככים
אבל לטיולים את נוסעת במטוס
כמו כולם
גם אני יצור חברתי
שלומד לא להתבייש
בבגדים שלי
ברגליים שעירות ולבנות
באף ארוך ועבודה משעממת
אני חוסך מספיק כדי לבנות בית
או לעלות על מטוס מדי פעם
ולראות
כמה שיותר רחוק
כי אנחנו יצורים חברתיים
ואם נחתור תחת זה
נישאר יצורים
ולאכול את הסלט הזה
שנקרא חיים
לא תמיד טעים
אבל מזין, משביע
עד שרעבים
יש לי חננה באף
וילד שעוד מעט נולד
ואולי אני עף
עוד מעט אעשה ביד
אחי מילדות
חלמתי עליך אתמול בלילה
חלום ארוך, לא ברור עם היה כיף או סיוט
היינו אצלך בבית, במושב
אנחנו בגילנו, נושקים לשלושים
היו אצלך די הרבה חברים, בנות ובנים
כולם היו טובים, יפים כאלה, עוררו בי קנאה
ואני תהיתי איך יכולתם להישאר חברים כל השנים
ותהיתי מה איתך
כמה אהבתי אותך
נכון שהיינו ילדים
אבל דווקא בגלל זה, בזכות זה, אני יודע שזה היה
אמת ותמים
רציתי לספר לך את זה
לשאול מה נשמע, ובעיקר להזכיר לך חבר מפעם
בריאות ואהבה איפה שתהיה
לעתים, גשם שיורד
סתם גשם, חזק ממני
יכול לעשות לי טוב
להגן עלי
לשטוף אותי
ואת כל יתר החיידקים שבאוויר
עוד חודש אתה כאן
אני, אבא
אתה, נולד
ואנחנו חיים
כשהיא סיפרה לי שהיא בהריון, זה היה בדיוק חודשיים אחרי שאדם קרוב אלי
בחר
לשים קץ לחייו
לא ראיתי, לא ידעתי, היינו מופתעים והמומים וכואבים
איך אדם בוחר לגמרי
לסיים חיים
ואז הדכאון, והחרדות
ועלו בי שוב התהיות – על מה ולמה אנו כאן
והמסקנות כולן הביאו אותי לחשוב
שאין באמת סיבה
אנו אורגניזמים חיים על פני כדור הארץ
פלנטה אחת מתוך, כנראה, אין סוף כדורים אחרים
ועם המסקנה נשארתי להתמודד, להמשיך הלאה
ומה הטעם להמשיך, אם אין באמת סיבה
הסיבה היא, כך נדמה לי
דומה מאוד לסיבה שאתה – עוד מעט כאן.
פשוט כי אני אנכי
וברצוני החופשי כמעט,
להעניק את החווייה המוחשית הזאת
החוויה הרוחנית והחומרית
השמיימית והארצית
שבלהיות
אתה עוד תכעס עלי
לא תבין על מה ולמה, אנו חיים
לא יהיו לי תשובות
רק סימני שאלה
אבל בדרך
אתה תכתוב משפט
אני אקרא מילה
ובין לבין, כל מה שקורה
אם כבר קורה
אעשה שירגיש לך טוב
לפחות אנסה